מי זכאי לקבל אזרחות פולנית

לצורך קבלת אזרחות פולנית, אין צורך בידיעת השפה או התרבות הפולנית ואין הכרח לגור בפולין.
לפי החוקים הפולניים, כל אדם המוכיח כי נולד בפולין, או צאצא של אדם שנולד בפולין (לרבות בשטחים שהיו בשליטת פולין עד למלחמת העולם השניה), זכאי לקבל אזרחות פולנית וכן זכאים צאצאיו ללא הגבלת דורות (בכפוף לסייגים מסויימים הקבועים בחוק הפולני). גם צאצאיו של אדם שנולד בפולין והוא  אינו בחיים,זכאים להגיש בקשה לאזרחות פולנית
על סמך הוכחת הולדתו בפולין או בשטחים שהיו נתונים בשליטתה.

כאזרחי האיחוד האירופי, סוגיית האזרחות הפולנית מוצאת את ביטויה העיקרי בשלושה חוקים מרכזיים:

חוק האזרחות משנת 1920, חוק האזרחות הפולנית משנת 1951 וחוק האזרחות הפולנית משנת 1962.

חוקים אלו קובעים את הדין בדבר אזרחות פולנית וכן דרכון פולני, ביחס לתקופות השונות. מעבר לפירוט התנאים הרגילים לקבלת אזרחות פולנית, חוקים אלו מתייחסים לזכאות לקבלת אזרחות פולנית והשבתה, במקרה בו נאלץ אדם לוותר על אזרחות או דרכון פוולני,כאשר עזב את פולין ורכש אזרחות אזרחות זרה- מצב שהינו רלוונטי ביחס לישראלים רבים אשר עזבו את פולין לאחר מלחמת העולם השניה.

כך בהתאם לחוקי האזרחות הפולנית, התשובה לשאלה אם אדם שעזב את פולין וילדיו יהיו זכאים לקבל אזרחות פולנית או דרכון פולני, תהא תלויה לרוב בשאלה מתי עזב אותו אדם את אדמת פולין ואילו כללים חלו באותה שנה בנוגע לאובדן האזרחות הפולנית.

אדם הזכאי להשיב לזכותו דרכון פולני או לרכוש אזרחות פולנית, יידרש להגיש מסמכים שונים,
ולבצע פעולות,לעיתים מורכבות, בדרכו להגשמת מטרתו לקבלת כרטיס הכניסה הנחשק לאירופה.

מהחוקים עולה כי אדם שעזב את פולין לפני שנת 1951 וקיבל אזרחות זרה או שירת בכוחות צבא זרים, איבד את אזרחותו,ולא יהיה זכאי להשיבה. זאת בשונה מתושבי פולין שעזבו את המדינה לאחר שנת 1951 אשר יהיו זכאים להשיב את אזרחותם(אף שזכות זו אינה חלה ביחס לאלו שויתרו על אזרחותם ואף לעיתים אינה תקפה לגבי ילדיהם של הזכאים לאזרחות פולנית).